ניתן לבטל פסק בוררות בדיעבד על יסוד הפרת חובת הגילוי של צד להליך ומטעם זה בלבד.

יש חשיבות רבה להקדיש תשומת לב ראויה לניסוח סעיפי הסדרת מחלוקות (dispute resolution clauses). 

כשבוחרים לכלול בהסכם מנגנון של בוררות כדרך להסדרת מחלוקת או כשיש נכונות עקרונית להסדיר מחלוקת בבוררות, הגם שאין חובה לכך, יש להתאים את הסכם/שטר הבוררות לנסיבות וצרכיכם. אחרת, אתם עשויים למצוא עצמכם יוצאים למסע ארוך ויקר, לא וודאי ואף מסוכן - ולא זו מטרת העניין.

בימ"ש העליון פסק לראשונה, שניתן לבטל פסק בוררות בדיעבד על יסוד הפרת חובת הגילוי של צד להליך בדבר קשרים קודמים עם הבורר ומטעם זה בלבד. מדובר בסעד נדיר, במקרה שהפרת חובת תום הלב בולטת וחריפה ויורדת לשורש ההסכמה שבבוררות, וכי לו הצד הנפגע היה מודע לעובדות לא היה מסכים להתדיין בבוררות או לפני הבורר המסויים. נקבע שחובת הגילוי חלה על הצדדים להליך בוררות היא רחבה והכלל הוא ש"אם יש ספק - אין ספק". ככל שפרט מידע כלשהו נחזה להיות, ולו במידה מועטה, חיוני לגיבוש הסכמתו של הצד שכנגד, מוטב לצד שמחזיק במידע לגלותו מיוזמתו. יתכנו מצבים, שבהם אין מנוס מביטול פסק הבוררות בשל פגמים בכריתתו של הסכם הבוררות או בשל טעות או מירמה שבגינן הסכים אחד הצדדים לגשת להליך הבוררות, וזאת גם במנותק מתוכן הפסק וגם אם הוא "כשר כלשעצמו" לכאורה.

רעא 4839/15 דניאל מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ